וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי: תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ. א"א להסביר שרק אז התחילו שש השנים של הצאן, כי לא ברור איך בשבע שנים ילדה לאה ארבעה בנים, הספיקה להרגיש שעמדה מלדת, נתנה את זלפה, ועוד ילדה שלשה ילדים. אמנם אפשר לפרש שרק אז נמסרו בלהה וזלפה ליעקב, אבל את ארבעת בניהן, או חלק מהם, ילדו אחרי שחזרו רחל ולאה ללדת. ואפשר שרחל ילדה את יוסף עוד לפני שילדה לאה את שלשת האחרונים או חלק מהם. אבל יותר נראה שרחל ילדה את יוסף בסוף עשרים השנה שבבית לבן, אחרי שש השנים של הצאן, ושיש כאן מעבר זמן: כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ שעליה כבר הוסכם קודם לכן כדברי ההמשך. אם נא מצאתי חן בעיני נחשתי וכו' אינו נראה כהמשך לכי אתה ידעת את עבדתי אשר עבדתיך. אפשר גם לפרש שלא מיד בסוף שבע שנות רחל התחיל לבן לתת לו צאן בשכרו.
רמב"ן אומר שיעקב נשא את לאה עוד תוך כדי שבע השנים. וכן מסתבר, כי א"א שנולדו כל הילדים בשבע שנים. מסתבר אפוא שגם יש שני המשכים ל"ויעבד עמו עוד שבע שנים אחרות", אחד מהם הבא מיד הוא הולדת הבנים, השני הוא "ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך", וזה היה עוד בטרם נולדו כל הילדים. כי כאמור א"א שכולם נולדו בשבע שנים. כאשר ילדה רחל את יוסף הבין יעקב שהגיע הזמן לחזור הביתה.
למה לידת יוסף היא סבה לחזור הביתה?
יעקב נסע לפדן ארם משתי סבות. לשבת ימים אחדים עד שוב אף עשו, ולשאת אשה. הוא מבין שלא בא אלא לימים אחדים, וכשהוא מבין שיצטרך להמתין לאשה שבע שנים, מרוב אהבתו היו בעיניו כימים אחדים. כלומר: אע"פ שלא באתי אלא לימים אחדים, אין שבע שנים אלה אלא ימים אחדים, כי עבור רחל המחיר זול. אלה ימים אחדים ביחס לרחל. כאשר רחל ילדה בן מבין יעקב שאין עוד סבה להשאר שם. והוא יוצא לדרך חזרה, הוא כבר נשא אשה והיא ילדה בן.
פרשתנו מלמדת את תופעת הגלות. היהודי יוצא לגלות לימים אחדים, וחוזר אחרי עשרים שנה ובקושי. הוא צריך להתחנן בפני נשיו שתבאנה עמו.
אבל אז הוא יוצא ברכוש גדול. רחל גונבת את התרפים. למה גנבה רחל את התרפי? מקצת המפרשים שרצו להפריש את רחל מע"ז, ולומר שלא נתכונה לשם עבודה זרה. אלא שהמפרשים האלה נפלו בבור עמוק עוד יותר, כי לפי דבריהם רחל האמינה שהתרפים יכולים להועיל לאביה, ולכן גנבתם שלא יועילו לאביה ברדיפתו אחריהם. נראהלפרש שהיא עשתה כן מהדין שנקרא עביד איניש דינא לנפשיה. שהרי אמרה ליעקב לעיל שאביה מכרה ואכל את כספה. הרי שהיתה רחל נושה בלבן אביה כסף רב. והתרפים ודאי היו עשויים זהב וכסף ושאר חומרים יקרים, ולכן לקחה אותם, וכדין וכהלכה עשתה. היהודי יוצא לגלות ועובד שם את אויבו, אך תמורת עבודתו הוא יוצא ברכוש גדול.
אמנם אפשר לפרש ש"ויאכל גם אכול את כספנו", היינו את דמי מכירתנו. כלומר: מכרנו ואכל את הכסף, ומכאן שנחשבנו לו כנכריות. ואין כונתן שלבן גנב מהן ממש כסף, משום שאם זאת היתה כונתן היו אומרות ויגנב גם גנוב את כספנו, ולא ויאכל גם אכול את כספנו, שהוא המשך של מכרנו ולכן נקטו לשון "גם". ולפ"ז א"א לפרש כמו שפרשנו, אא"כ נפרש שהן היו גדולות, וכבר במקומו של לבן הארמי היה ברור שדמי מכירתן של גדולות לעצמן ע"פ הדין, ואביהן מכרן כשבויות. ולפ"ז מודגשת עזות פניו של לבן שאמר ליעקב ותנהג את בנותי כשבויות חרב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה