חז"ל מתארים את בני יעקב ומשתמשים בכנוי "שבטים". לכאורה נראה שזה כנוי מושאל. כיון שלעתיד לבא יהיה שבט ראובן שבט שמעון וכו', אף עתה כשאשר עדין אין שבטים, ואנו מדברים על האיש ראובן, האיש שמעון וכו', אנו מכנים אותם שבטים, בכנוי מושאל, כי ברור שא"א לקרוא לאיש אחד בשם שבט. שבט הוא משפחה מורחבת ולא איש. אבל במחשבה שניה יש כאן עומק. הסטורית השבטים הנאבקים ביניהם על הבכורה מתחילה כבר כאן.
יהודה מוכר את יוסף, יהודה מציל את בנימין, יהודה מקריב את עצמו למען אחיו, יוסף מנסה להיות השליט, וכו'.
כל האחים מתגייסים להצלת בנימין, כמו לעתיד לבא, שגם שם היה בנימין בסכנה כתוצאה מאיש מהר אפרים שהלך לבית לחם יהודה וחזר.
המאבקים בין השבטים, בין יהודה ליוסף וכו', מתחילים כאן.
המאבק נמשך גם במדבר. סדר הנשיאים הוא כזה. יהודה מקבל את הבכורה וההנהגה, אך אפרים מושל בדגל המערבי, וכו'.
לבנימין יש ערך, על ידו בני ישראל שנים עשר. הולדתו היא בנחלת השכינה ונחלתו נחלת שכינה. הצלתו היא הצלת המספר שנים עשר.
יש מלואים של שבעה ימים ושמיני, יש מנורה של שבעה נרות, אבל רק ע"י חנוכת מזבח של שנים עשר יום ושנים עשר שבטים יכול משה לשמוע את הקול מדבר אליו. השכינה המלאה היא ע"י כל שנים עשר השבטים. אפשר, אמנם, ואף צריך, לחחנוך את המקדש והמזבח ולטהרו גם ע"י חנכה של שבעה ושמיני, אך אין הדבר שלם. השלממות מושגת דוקא ע"י שנים עשר, כשיהודה המוביל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה