הפרשה מציגה את אברהם ושרה העומדים מול ה', כנגד לוט ומשפחתו העומדים מול המציאות.
שרה צוחקת מפי ש"ואדני זקן", לכן היא תמהה אם תוכל ללדת. התשובה של ה' היא היפלא מה' דבר. בנות לוט מתמודדות עם אותה בעיה, "אבינו זקן", הן פותרות אותה בדרכן שלהן. יין פורק יצרים ופותר את כל הבעיות.
אברהם ולוט עומדים שניהם מול סכנת הפיכת סדום ועמורה. אברהם עומד ומדבר עם ה'. לוט לא. לוט מחנך את אנשי סדום שלא ירעו לאורחיו, אך הוא אינו מנסה לעמוד מול ה' ולשנות את רוע הגזרה.
(גם אברהם וגם אבימלך פונים אל ה' בטענה שלא ימית צדיק עם רשע, או עם גוי. אלא שאברהם דן על אחרים ואבימלך על עצמו. ללוט נאמר שימהר כי לא אוכל לעשות דבר עד שיבא לצער, והא אכן ממהר. הוא אולי מתמהמה, אבל לא נראה שנסה להציל את שכניו. רק את חתניו).
ובפשטות, הפסוק "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'" מתאר את אברהם חוזר אל המקום שבו הוא עמד אתמול והתמקח עם ה' על מספר הצדיקים. חז"ל תלו בפסוק הזה את תפלת שחרית. הם מצאו בפסוק הזה את אברהם המשכים בבקר אל המקום שבו היה רגיל לעמוד את פני ה', ומכאן שהתפלל שחרית. אך אפשר שהדרש אינו רחוק מהפשט. דרכו של אברהם להתפלל היא לדבר עם ה' ולבקש ממנו לשנות את המציאות. שרה שאיננה מבינה את המשמעות הזאת ננזפת.
יש המאמינים שהמציאות בטבע היא גזרה משמים, וכשהם אומרים גזרה משמים הם מתכונים לדבר שא"א לשנות אותו. אמונתו של אברהם היא שיש לפעול לבטול הגזרות משמים, ויש מי ששומע ואפשר לדבר אתו. הדרך לדבר אתו היא אפילו לומר לו השופט כל הארץ לא יעשה משפט. כל זה אפשרי, כמובן, בתנאי שאתה באמת רואה את יד ה' ואת רצונו בכל דבר בחייך, שאתה חש ומרגיש את זה בכל מעשיך. שאתה מודע לקיומו, צוויו ואדנותו של ה' על הכל, ואתה נוהג בהתאם בחייך הפרטיים (כולל עמידה בנסיון המילה והעקדה), הכרה בכך שה' הוא אכן אדון כל הארץ ושופט כל הארץ ועיניו תמיד בארץ, היא המאפשרת לפעול בדרך של דבור עם ה'.
לוט מייצג את המדרגה שלפני כן. הוא פועל למען ה' בארץ, לא בשמים. הוא יודע מה נכון, אבל הוא לא ממש מאמין שהוא יכול לדבר עם ה' ולקבל תשובה.
התכונה המיוחדת הזאת של אברהם, היא הבסיס לנבואה. אבימלך יכול לדון עם אלהים בחלומו ולהצדיק את עצמו, אבל להתפלל בעדו יכול אברהם כי נביא הוא. כפי שאומר ה' לאבימלך. והוא אכן מתפלל וה' מרפא את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה