אצל שלשת האבות באר שבע היא תחנה פחות או יותר סופית של החיים בארץ. כמובן שהתחנה הסופית ממש היא חברון. גם יעקב, בשובו מפדן ארם, מוצא את יצחק בחברון. אבל אברהם מתישב בסופו של דבר בבאר שבע, וגם יעקב מקבל את הנבואה שלו על שובו לארץ בבאר שבע. התהליך המתואר בפרשתנו מסיים בהתישבות מוצלחת ומבורכת בבאר שבע. ובארוע שבו מוצבים אבימלך ופיכל מצד אחד ועבדי יצחק מצד שני, מול ברכת ה'.
ה' מברך את יצחק בליל הגיעו לבאר שבע. גם אבימלך ופיכל מכירים בכך שיצחק התברך, והם עולים אליו מגרר. לכאורה יצחק אמור להרגיש מכובד, שמלכים ושרים משכימים לפתחו ועולים לכבודו מגרר לבאר שבע. אבל יצחק לא מתרגש. הוא שואל אותם מדוע באתם אלי ואת שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם. הוא כורת אתם ברית ומשלח אותם. כמו שהם שלחוהו בשלום, כך גם הוא משלח אותם בשלום.
הברכה מגיעה באותו יום לא ע"י מלכים ושרים אלא ע"י עבדים. אמנם עבדים, אבל עבדי יצחק. הם מבשרים את בשורת הברכה. מצאנו מים. בשורה שיכולה לבוא רק אחרי שיצחק משלח מאתו את אבימלך ופיכל שר צבאו.
גם אצל אברהם וגם אצל יצחק יש ריב בין רועיהם לרועים אחרים. אצל אברהם התוצאה היא שהוא ישב בהר ולוט ירד לעמק. אצל יצחק התוצאה היא שאבימלך נשאר בגרר והוא עלה לבאר שבע. בסופו של דבר מוצאים את עצמם אברהם ויצחק על קו פרשת המים, בעוד שהרב עמם מוצא את עצמו למטה. רק אחרי הפרידה הסופית באה ברכת ה'. רק אחרי הפרד לוט מעמו אמר ה' אל אברם שא נא עיניך וראה, ורק אחרי שמשלח יצחק את אבימלך הוא מתבשר בבשורה המבשרת ישוב בארץ ישראל – מצאנו מים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה