חז"ל עסקו בשאלה האם עבד אברהם שאל כהוגן או שלא כהוגן. כך או כך, אפשר ללמוד ממעשיו על אמונתו ועל תפישתו את התפלה.
עבד אברהם בקש בקשה. אלא שהוא ידע שהבקשה עלולה לא להתקבל. בעוד רבקה שואבת לגמליו הוא משתאה. וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה’ דַּרְכּוֹ אִם לֹא. הוא בקש בקשה, והוא בודאי ידע מה לעשות אם ה' לא יענה לבקשתו. משנודע לו שהצליח ה' דרכו, הוא מודה: וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַה’: וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה’ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה’ בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי. הוא מבין שתפלתו יכול היתה להענות ויכולה שלא להענות, והוא מבין שעליו גם להודות לה' ולא לחשוב בפשטות שדרך הטבע היא שמתפללים ונענים. יתרה מזאת. הוא מבין שעקר העבודה עוד לפניו, ושהוא צריך לעשות אותה.
וכאן עלייו לפנות אל בן ובתואל באותן מלי שבהן הוא פנה אל ה'. חסד ואמת. העבד מתפלל לה' ואומר: "ה’ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם: הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם: וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי". פעמים הוא מזכיר כאן את חסדו של ה', ואפילו לא פעם אחת את האמת. הוא לא בא אל ה' בדרישה ובטענה שמגיע לו, אלא בבקשת חסד. אבל כאשר הוא מודה לה' הוא מזכיר את החסד והאמת: "בָּרוּךְ ה’ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי". בהודאה יש מקום להתיחס גם לחסד וגם לאמת. את הספור הזה הוא מספר גם ללבן ובתואל, אלא ששם הוא לא מזכיר את החסד שבקש מה', ולא את החסד שהודה עליו לה'. הוא רק מזכיר שהוא הודה לה' על האמת: וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַה’ וָאֲבָרֵךְ אֶת ה’ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנו. את בקשת החסד והאמת הוא מפנה אל לבן ובתואל: וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל.
העבד מודע לכך ששאלתו אינה בהכרח כהוגן. הוא מבין שה' לא עובד אצלנו אלא אנחנו עובדים אצלו. הוא מבקש מה' חסד. אחרי שה' נענה לבקשתו, הוא רואה במעשי ה' לא רק את החסד אלא גם את האמת. הענותו המהירה של ה' לבקשתו כנגד כל הסיכוייים הסטטיסטיים היא הוכחה להתערבותו של ה' במעשיו ותינת גמול של אמת לצדקותו של אברהם. כעת הוא יכול לבוא אל לבן ובתואל עם הוכחות מוצקות, ולדרוש מהם לא רק חסד אלא גם אמת. זוהי דרישה שאפשר לדרוש מבני אדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה