בשיר השירים לשון יחיד ורבים מתחלפות. צבאות ואילות הוא צבי ואיל. הדוד מדבר אל עצמו בלשון חברים, רעים ודודים. וברור שאין הוא פונה כאן אל רעיו אלא אל עצמו. שהרי אין אדם מזמין את רעיו לשתות ולהשתכר מרעיתו. (הביאה אל הגן שם והשתיה היא משל בתוך משל ולשון יפה למעשה צנוע שבינו לבינה). גם דו השיח שמנהלת הרעיה עם בנות ירושלים הוא דו שיח דמיוני שבו היא מדברת אל עצמה. כדרך כל אדם שמנהל מדי פעם דו שיח דמיוני עם הקהל הרחב, כלומר עם עצמו. רעים וחברים אינם רבים אלא פניה שלו אל עצמו, כך בנות ירושלים היא פניה שלה אל עצמה. בנות ירושלים הן היא. לכן האפריון רצוף אהבה מבנות ירושלים ואין כאן סתירה לכך שזה השיר אל האהבה האחת והיחידה. היא נמשלת לבנות ירושלם כי בת ירושלם היא הנמשל האמתי בשיר. במקומות רבים הדוד מדבר על עצמו בלשון רבים, כגון תורי זהב נעשה לך, שובי שובי ונחזה בך מה תחזו, כל אלה הם לשון רבים במשמעות יחיד.
רמזים לנמשל
לאיזו אוירה רוצה שלמה להכניסנו בבטויים כמו עפרים וצבאים ויתר הבטויים שהוא מביא כמשל לקב"ה. במקום אחד הוא רומז רמז ברור לנמשל. הפסוק השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות, מכיל כפל משמעות ברור שאי אפשר להתעלם ממנו, או לטעון שכפל המשמעות כאן אינו מכֻוָּן. שהרי ברור שאין נשבעים בבעלי חיים אלא בשם אלהים. מכאן שכל מקום שנאמר במגלה צבי או עפר אילים, צבאות או אילות וכד' (שהרי כאמור לעיל, לשון יחיד ולשון רבים מתחלפות), הוא משל לקב"ה. הדוד דומה לצבי או לעפר, ובנות ירושלם נשבעות בצבאות או אילות שדה. מעבר לכך שהצבי מבטא זריזות, יפי, חן והדר, עבור הבנות דוקא הצבאות והאילות הן היפי שבטבע ובבריאה כלה. בנות ירושלים משתוקקות אליהן. זהו כח התשוקה אל ה'. השבועה היא שבועה בדבר שהוא פסגת השאיפות והתשוקות. שם ה' צבאות.
גם האפריון רומז לנמשל, שהרי ידוע מה בנה שלמה מעצי הלבנון. וא"כ ברור שבנות ירושלים הן מי שהאפריון רצוף אהבה מהן, כלומר: עם ישראל. גם בית הארזים והברותים הוא משל למקדש. וכן יריעות שלמה. המר ואהלות ועצי לבונה מזכירים אולי את הקטרת ושמן המשחה. וכן תימרות עשן ומקטרת מר ולבנה. יריעות שלמה השחורות הן יריעות העזים לאהל על המשכן. הביאני המלך חדריו, הכותרת לכל השיר, הוא חדרי מלכותו שבמקדש בירושלים.
השיר הוא שיר אהבה בו לוקח הדוד את רעיתו לטיול אהבתי בארץ ישראל, הוא מקושט בכל המקומות היפים ביותר שבא"י. בסיום הטיול הם מטילים במעין גנים. הרעיה עצמה נמשלת ביפיה לכל המקומות האלה. היא נמשלת לא רק לעם ישראל אלא גם לארץ ישראל, עם הכרמל, הלבנון, תרצה, ירושלים וכו', היא נמשלת גם לירושלים על מגדליה וחומותיה. אהבת עם ישראל ואהבת א"י מתאחדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה