מיוחדת טומאת הצרעת מכל הטומאות, בכך שהיא איננה אובייקטיבית. אדם אינו טמא עד שיאמר הכהן שהוא טמא.
בטומאת צרעת נטמא מי שאינו מכיר במעלתם של אנשים מיוחדים. נטמאה מרים שאמרה הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר. נטמא עזיהו שחשב שאם הוא נבחר למלך הוא רשאי להקטיר קטרת במקדש, נטמא נעמן שחשב שטוב אמנה ופרפר נהרות דמשק מכל מימי ישראל, ושחשב שתפקידו של הנביא לשרת אותו, לצאת אליו, להשתמש בכלי שיש לו – שם ה', ולרפאו. נאמן נטהר כשהבין שאין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל. צרעתו דבקה במי שעדין לא הבין זאת, שעדין חשב שתפקידו של הנביא להשתמש בשם ה' ולקבל שכר.
האנשים האלה באים אל הכהן ולומדים שיש מדרגות בעולם, יש אלהים והוא בוחר לו שבט נבחר, ועם נבחר, וארץ נבחרת. ולא הם משתמשים בשמו אלא הו הבוחר בהם וקובע עבורם, שיש טמא ויש טהור ויש נבחר ויש מחנה ויש מחוץ למחנה, וגם אם באופן טבעי טובים אמנה ופרפר, אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל.
נכיר בכך, ונודה בשבוע זה על כך שאלהים שב לשכון בישראל, השיב את העם הנבחר אל הארץ הנבחרת, טהר את ישראל והשיבם אל תוך המחנה, למען דעת כל באי עולם שאין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה