מהי העבודה הנעשית בארון?
עבודתו של השלחן הוא לחם פנים. עבודתה של המנורה היא הנרות. עבודתו של המזבח היא הקרבה. מהי עבודתו של הארון?
כשה' מצוה את משה להקים את המשכן, הוא אומר לו: "וְהֵבֵאתָ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעָרַכְתָּ אֶת עֶרְכּוֹ וְהֵבֵאתָ אֶת הַמְּנֹרָה וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ". כנגד זה נאמר שם על הארון "וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת".
אם פרשת הצווי לא כ"כ מובהקת, שהרי לא נזכר שם תפקיד המזבח, ויש שם עוד כמה הקמות שאינן עבודה, פרשת ההקמה עצמה הרבה יותר מובהקת. על השלחן נאמר שם: "וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה מִחוּץ לַפָּרֹכֶת: וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם לִפְנֵי ה’ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה", על המנורה נאמר שם: "וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה: וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי ה’ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה". על מזבח הזהב נאמר שם: "וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת: וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה", על מזבח העולה נאמר שם: "וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה", על הכיור נאמר שם: "וַיָּשֶׂם אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן שָׁמָּה מַיִם לְרָחְצָה: וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם...". על כל הכלים נאמר שמשה הביא אותם, עשה את עבודתם, כאשר צוה ה' את משה. ושם נאמר על הארון: "וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה".
הארון הוא כלי ההתגלות וההתכסות. שם מתגלה ה' אל משה ושם הוא נועד אליו. לכן אסור להכנס כי בענן אראה על הכפרת. ה' מתגלה בעננו, ואנו מצֻוִּים להביא ענן קטרת משלנו כאשר אנו נכנסים. ענן קטרת ואש. כנגד עננו ואשו של ה'. זה מקום ההתועדות, שחלק ממנו הוא גם הכסוי.
אבל הענן והאש מתגלים על המשכן עצמו. גם העומד מבחוץ רואה את המשכן המכסה את אהל מועד. אנחנו מכסים את הארון, וה' מכסה אותנו בעננו.
על הארון סוככים, הכרובים סוככים בכנפיהם ומשה שם את פרכת המסך ויסך על ארון העדות. השרש הוא אותו שרש. ה' מכסה, בשרש אחר בעל אותן אותיות.
ענן ואש הוזכרו יחד כהתגלות בכמה מקומות. כבר יציאת מצרים ה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש. וכן בסוף הספר - על המשכן יש ענן יומם ואש לילה. גם במעמד הר סיני יש ענן ואש. הנסיעה היא לפי העלות הענן. כאן מכסה הענן את האהל, אך בסוף פרשת משפטים מראה כבוד ה' כאש. כאן ענן וכאן אש. גם בפרשת שמיני יוצאת אש מלפני ה'. בפרשת אחרי מות כי בענן אראה על הכפרת. כנגד אותו ענן צריך אהרן לבא עם גחלי אש, כדי שיכסה ענן הקטרת את הכפרת.
הענן הוא ביום והאש לילה, כך בבשלח וכך גם כאן. גם בנסיעה מהר סיני, שלא הוזכר כלל הלילה, כתבה התורה וענן ה' עליהם יומם. המלה יומם שם לכאורה מיותרת, היא מתארת נסיעה אחת, אך היא באה להזכיר את הפסוקים בבשלח וכאן. תחילה היו הענן והאש לפני ישראל במסעם, אח"כ על המשכן, ואח"כ, בשעת המסע היו עליהם, עם הארון הנוסע לפניהם.
(הענן היה על הכפרת. האש יצאה מלפני ה' ואכלה על המזבח. ולכאורה מתבקש לומר שאש המזבח נשארה כאש תמיד לעולם, אותה אש שיצאה מלפני ה'. אבל בפרשת במדבר מצוה התורה על שעת המסע "ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן", משם נראה שלא הלכה עמם אותה אש, אלא היתה חלק מהענן ההולך עם ישראל שבלילה אש בו. אבל אש המזבח - מצוה להביא מן ההדיוט. המזבח הוא האש והענן שלנו שכנגד אשו ועננו של ה'. (ומ"מ בירושלמי יומא ד ו נחלקו תנאים בענין אש התמיד במסע. וכל צד דורש את הפסוקים כדרכו)).
כנגד הענן והאש של ה', מצֻוִּים אנו להביא ענן ואש. אנו מכסים את הארון וענן ה' מכסה אותנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה